כינוס נכסים – ככלל ובתחום המשפחה:

בהליך המשפטי האזרחי, ישנם מספר סעדים הנוגעים לרכוש, שמטרתם לשמור על הקיים או למצוא פתרון זמני. אחד הסעדים שעומד בפני בית המשפט, כדי להבטיח תשלום חוב או מניעת גישה לנכס על ידי בעליו, הוא כינוס הנכסים. כך, בעת גירושין של בני זוג, ניתן להיעזר בסעד זמני, לצורך טיפול בדירתם המשותפת.

בשל מורכבות הנושא, בחרנו לכתוב את המאמר שלפניכן/ם, שבו נסקור: מהו כינוס נכסים, מיהו הכונס הרשמי, סטטוס הדירה המשותפת של בני הזוג בעת הליך גירושין. במקביל, נבקש להעיר כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות. אין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה. 

מהו כינוס נכסים:

בכינוס נכסים, גוף ממשלתי שולט בנכס של אדם או חברה, באמצעות מערכת המשפט, במטרה להותיר מצב קיים על כנו ולמנוע שינויים הנוגעים לבעלות. כך יובטח החזר תשלום באמצעות נכס בשווי החוב, שהופעל עליו כינוס הנכסים. על מנת להפעיל כינוס נכסים, ממנים כונס רשמי (שעליו נרחיב בהמשך), שתפקידו הבטחת ההחזר הכספי לנושים, על ידי חייב. 

במסגרת כינוס נכסים, תהיה החזקה בנכס בידי הכונס הרשמי. דהיינו, בעל הנכס לא יוכל לבצע פעולות קנייניות, כפי שיכול היה לבצע לפני כן, כמו מכירת הנכס. המעשה יגובה בצו כינוס נכסים שיינתן על ידי בית המשפט, וזאת בבחינת כלל השיקולים וניסיון למצוא חלופות נוספות, שהשפעתן פחותה מפגיעה והחזקה ברכושו של אדם. 

מיהו הכונס הרשמי:

כונס הנכסים הרשמי, הינו בעל תפקיד בהליך כינוס הנכסים. לרוב, מדובר בעורך דין או רואה חשבון, עליו מוטלת האחריות לניהול נכסיו של החייב, עד למתן החלטה מטעם בית המשפט בעניין החייב, בכל הנוגע לדרך התשלום או החזרת חובותיו. 

כונס הנכסים הרשמי הוא זה שיאפשר את התנהלותו של החייב בשגרה, וזאת כאשר מוטלות עליו הגבלות, הן על נכסיו והן הגבלות נוספות שנוגעות לחובותיו. הכונס הרשמי גם יקבע את גובה ההחזרים, במידה והחייב מתפקד בכפוף לתיק איחוד או פשיטת רגל. 

בתמורה לניהול ההליך וכינוס הנכסים, יזכה הכונס הרשמי בחלק מתשלום החוב. נעיר כי רשם בית המשפט יוכל לסיים את תפקידו של כונס הנכסים, לאור התנהלות לקויה מצידו. ככלל, יש לדעת שהליך מסוג זה עשוי לקחת שנים ארוכות ולכן גם הכונס הרשמי יכול להגיש בקשה לסיום ניהול ההליך. 

נבהיר כי כל הנושא של הליכי חדלות פירעון, פשיטות רגל וכינוס נכסים, הוא תחום התמחות ייעודי ומורכב מאוד, כך שמאמר זה הוא כללי ופשטני מאוד, ואינו כולל הליכים של פשיטות רגל של יחידים וכו'. 

כונס נכסים והדירה המשותפת בעת גירושין: 

בעת גירושין של בני זוג, עליהם להסדיר את ענייני הרכוש המשותף, באמצעות חלוקת רכוש. באשר לדירה המשותפת – בית המשפט יכול להחליט על קיום הליך כינוס נכסים לדירה המשותפת. בדרך זו, הדירה תוכל להיות מוצעת למכירה באופן פומבי (זאת מכיוון שבית המשפט לא יכול לאמוד את ערך הדירה). הזוכה יהיה מציע ההצעה הגבוהה ביותר. 

יש לציין כי בני הזוג עצמם, יכולים גם הם להשתתף במכרז ולהציע הצעה, דבר שיכול להועיל להם, היות והמחיר בפועל יכול להיות נמוך יותר מערך הדירה. מנגד, ייתכן שהשניים יפסידו מירידת ערך הדירה. אם אחד מהצדדים יזכה בנכס, יהיה על הצד השני למכור לו את חלקו היחסי כעסקת מכר של ממש ולא כחלק מהליך הגירושין. במקרה כזה, לרוב הכונס הרשמי, אשר ינהל את ההליך המרכזי, יהיה עורך דין מטעמם של בני הזוג והוא יזכה באחוזים ממכירת הדירה.

לסיכום: 

עניין כינוס הנכסים, במיוחד בהליך הגירושין, מצריך ידע רב וטומן בחובו משמעויות כלכליות רבות לצדדים. כאמור, ערכה של דירת המגורים במכירה פומבית, עלול להיות נמוך מהערך הריאלי. הדבר יוכל להועיל למי שמעוניין לקנות את הדירה המשותפת ולהמשיך לחיות בה, אך לא לצד המוכר. 

לכן, על מנת להכיר את ההליכים של כינוס נכסים והליך גירושין ועל מנת לקבל הדרכה שתואמת את נסיבות הפונה, יש להתייעץ עם עורך דין לענייני משפחה. עורך דין לענייני משפחה יוכל לסייע בהליכים אלה, אשר משלבים ערכאות משפטיות שונות וייחודיות וכן הליכי נגזרת, אשר יכולים להיות מתישים וארוכים לצדדים. ניהול נכון של תיק הגירושין, יוכל להוביל להתייעלות וזירוז ההליך.

בגידה – מה המשמעות? ומה הדין בתחום המשפחה?

בגידה בין בני זוג נשואים, תוכל להוביל את בני הזוג לפירוק חייהם המשותפים, על כל המשתמע מכך. אך מתי בדיוק יוגדר מעשה כבגידה? זאת בהתאם לתפיסתו של כל זוג, מהו הקו האדום מבחינתו במערכת יחסים. לכן, לערכאות המשפטיות קשה להתייחס לנושא, אם כי בערכאה הדתית קיימת התייחסות לבגידה, וזאת רק כאשר היא מתבצעת על ידי האישה. על כל אלו – במאמר זה. 

במאמר שלפניכם/ן נסקור: מהי בגידה בין בני זוג, כיצד הערכאות המשפטיות מתייחסות לבגידה (אם הנושא מגיע לערכאה משפטית) ועל עילת הגירושין – בגידה, בהתאם להלכה היהודית. נעיר כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ על ידי עורך דין לענייני משפחה.

מהי בגידה בין בני זוג:

כאמור, בגידה היא מונח סובייקטיבי, מכיוון שלכל זוג יהיו ה"קווים האדומים" שלו, שמגדירים איזה מעשה ייחשב כבגידה. יש כאלו שיראו רומן מתמשך כבגידה, כאלו שיראו זאת במעשה חד פעמי וכאלו שקשר אישי ושיחות מעמיקות עם אדם אחר, ייחשבו בעיניהם כדבר שלא ייעשה. ככלל, ניתן לומר כי התפיסה החברתית מפרידה בין המינים כאשר הדבר נוגע לבגידה. גבר שיבגוד יזכה לסובלנות רבה יותר מאשר אישה שבגדה. לחברה קל יותר לראות במעשיו של הגבר כ"גבריים יותר". הדבר נובע מתפיסות חברתיות של ימים עברו. אז, גברים היו מתרועעים עם נשים נוספות ללא כל הסתרה או בושה. לעומת זאת, נשים שהיו בוגדות, היו מגונות חברתית ומסתובבות עם אות קלון. 

לדוגמא מונח הממזרות. מדובר בגינוי שנעשה כלפי אישה נשואה שבוגדת. בעבר, על מנת לגנות את המעשה, היו מגלים את האישה וילדיה בשל מעשיה. כל אלה כחלק מהפטריארכליות שהייתה בעבר והתפיסה כי האישה הינה בבעלות הגבר שלה ולכן כל מעשה שלא באישור בעלה, או אפילו "שימוש" ברכושו של הגבר (האישה) על ידי גבר אחר, היה דבר שלא נתפס. ניתן להוסיף לכך את ההסכמה לפוליגמיה – לפיה גבר יכול להינשא למספר נשים ואילו אישה תהיה נשואה לגבר אחד בלבד וגם תקבל את נישואיו לנשים נוספות. כיום בישראל חל איסור על נישואי פוליגמיה לפי סעיף 176 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 : "נשוי הנושא אשה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם – מאסר חמש שנים". אך יוער כי גם כיום, קיימות בישראל משפחות שחיות בפוליגמיה, במיעוטים מסוימים. 

תפיסת הבגידה בערכאות: 

לאור הסובייקטיביות של המונח בגידה בין בני זוג, כאשר הדבר מגיע לערכאות, בדרך כלל יהיה מדובר בקיום יחסי מין עם אחר. התפיסה והעיסוק בבגידה, משתנים בין הערכאות השונות. ככלל, קיימות שתי ערכאות שעוסקות בדיני אישות בתא המשפחתי. הראשונה היא בית הדין הרבני, אשר יש לו סמכות בלעדית לדון בנושאי נישואין וגירושין ובנושאים כרוכים אליהם.

הערכאה הנוספת היא בית המשפט לענייני משפחה, שהוא ערכאה אזרחית אשר עוסקת בכל הנוגע לתחום דיני המשפחה. קיים שוני מהותי בתפיסת הבגידה של שתי הערכאות. בבית המשפט לענייני משפחה לא קיימת התייחסות לנושא הבגידה, כפי שנאמר בפסק הדין ע"א 8489/12 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו]: "ההתחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של 'לא תנאף' היא במישור החברתי–מוסרי–דתי, אך אין לייבאה אל תוך המשפט. הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג, ועוולת הרשלנות אינה 'הנוסע השלישי' הנחבא בין הסדינים, בבחינת נטע זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות–רגשיות ביותר של בן אנוש". לעומת זאת, בבית הדין הרבני, בגידה אשר נעשית על ידי האישה, תחייב בגירושין בין בני הזוג באופן מיידי, וזאת כפי שיתואר בהמשך. 

עילת הגירושין בגידה:

עילת גירושין היא סיבה שבגינה הדת היהודית מאפשרת מתן גט לבני זוג נשואים, וזאת למרות ראיית הנישואין כערך עליון. עילת הגירושין בגידה, היא העילה החזקה ביותר, לפיה בית הדין הרבני יחייב את גירושי השניים, וזאת אם האישה היא זו שבגדה. 

העילה אינה "מופעלת" כאשר הגבר בוגד. לאחר הוכחה כי האישה קיימה יחסים עם גבר שאינו בעלה, בית הדין יחייב מתן גט, גם אם בעלה יחליט למחול לה. הסיבה לכך היא שעל פי הדת, האישה אסורה "לבעלה ובועלה." הכוונה היא שאם בעתיד תרצה להינשא למאהבה, לא תוכל לעשות זאת. מלבד העילה החד משמעית, ייתכן שהאישה תיפגע בהליכים הנלווים של הליך הגירושין, אם אלו יתנהלו בערכאה הדתית: היא לא תוכל לתבוע כתובה וייתכן שהדבר יפגע בחלקה ברכוש ואף בעניין משמורת ילדים. 

משמורת – מה המשמעות ומה חשוב לדעת?

המשפט הישראלי קבע מונח הנוגע לגידול וטיפול בילדים, משמורת, במטרה להבחין בין טיפול שוטף לבין החלטות מהותיות של אפוטרופוס. כידוע, הוריו של קטין הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו. כאשר ההורים נפרדים, יש להסדיר באיזה בית יגור הילד. שגרת חייו תקבע בהתאם להורה המשמורן, שזוכה במשמורת. מכאן, הרי שבמאמר זה נסקור: מהי משמורת ילדים ומהם סוגי המשמורת הקיימים - משמורת משותפת וכן משמורת בלעדית והסדרי ראיה. 

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין לענייני משפחה. 

מהי משמורת ילדים:

משמורת ילדים היא כאמור מושג משפטי, אשר מטרתו להסביר היכן יהיה מרכז חייו של ילד אשר הוריו חיים בנפרד. מושג זה שונה מהמונח אפוטרופסות, בכך שיש ביכולת שני ההורים האפוטרופוסים, לקבל החלטות משמעותיות, בשל היותם האחראיים הטבעיים של הילד, שהוא קטין אשר אינו כשיר לקבל החלטות על דעת עצמו. 

נושא משמורת ילדים יעלה כאשר חל שינוי באורח חייהם של הילדים, לאור פרידת הוריהם ומעבר של כל אחד מההורים למקום אחר. היות וישראל חתומה על אמנה לזכויות הילד וההחלטות המתקבלות בנוגע לקטינים מחייבות את בירור טובת הילד הספציפי, אזי הערכאה המשפטית הרלוונטית, היא זו שתקבל החלטה לגבי משמורת הילד, וזאת בשיקול דעת ובשקלול כל ההיבטים. 

יש לציין כי בשל חשיבה על טובת הילד הספציפי הנבדק, ישנם מקרים שבהם אחים מאותם הורים יהיו במשמורת שונה. כל אחד כפי שמתאים לו. 

ישנם שני סוגים של משמורת, המוכרים במדינת ישראל, כדלקמן: משמורת בלעדית ומשמורת משותפת. משמורת בלעדית נהוגה במרבית המקרים ואילו משמורת משותפת החלה בעת האחרונה ומתאימה רק לנסיבות מסוימות, כפי שיפורט בהמשך. 

משמורת בלעדית והסדרי ראייה:

במשמורת בלעדית, הורה אחד יוגדר הורה משמורן ויהיה מוסמך לקבל החלטות שגרתיות הנוגעות לילד ואצלו יתגורר הילד. במקביל מתקיימת האפוטרופסות, שבגינה יקבלו שני ההורים החלטות לגבי הילד בנושאים מהותיים. בישראל קיימת חזקה, הקובעת כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת בלעדית אצל אימם, כמעט באופן מוחלט (למעט מקרים חריגים הנוגעים לאי כשירות). מדובר "בחזקת הגיל הרך", לפיה ילדים עד גיל 6 צריכים להיות אצל אימם. 

להורה שאינו משמורן, אשר הילד לא שוהה במחיצתו, ייקבעו זמני שהות, או כפי שנקראו בעבר, הסדרי ראייה. אלו הסכמים הנוגעים לזמני המפגש בין ההורה שאינו משמורן לבין ילדיו, וזאת כדי להבטיח התפתחות תקינה של הילדים ומעורבות שני ההורים. בישראל, זמני שהות סטנדרטיים עומדים על שני מפגשים שבועיים, בני ארבע שעות בכל פעם, כאשר סופי שבוע הם לסירוגין, אצל כל הורה. הסדרים מורחבים יכללו גם לינה. ככל שיחסיהם של ההורים טובים יותר, כך ההסכם יהיה כללי ופתוח. ככל שהיחסים קשים ומורכבים יותר, או שאחד הצדדים אינו מראה מוכנות לביצוע המפגשים או מנסה למנוע אותם, כך יהיו ההסדרים מפורטים יותר, עד לכדי קביעת מיקום המפגשים ותוכנם. ככלל, ההורה שאינו משמורן, יעביר תשלומי מזונות להורה המשמורן, שמטרתם להבטיח את מחייתו וכלכלתו של הילד המשותף. יש לציין כי עמידה בזמני השהיה מחייבת את הצדדים - ביטולם או ניסיון כזה על ידי אחד מהצדדים, עשוי לגרור הליך משפטי ובסופו הטלת סנקציות על מפר.

משמורת משותפת: 

במשמורת זו, שני ההורים הינם "הורים משמורנים" וזמן השהיה של הקטין אצל כל הורה יתחלק שווה בשווה בין שני ההורים. לילד יהיו שני חדרים בבתים שונים וחייו יתחלקו ביניהם שווה בשווה. מדובר ביתרון חשוב הנוגע למעורבות שני ההורים בחייו של הילד, אשר מוביל להתפתחות תקינה וליציבות. 

חשוב להתאים את המשמורת הנבחרת לילד הספציפי ולהוריו, כדי למנוע מהילד תחושות אי וודאות ובלבול. לרוב, ניתן להסדיר משמורת משותפת, כאשר הורי הילד גרים באותו אזור מגורים, ובהתאם לבגרותו ומוכנותו של הילד. 

עד היום, חובת המזונות הוטלה על האב, גם כשהיה מדובר במשמורת משותפת. לאחרונה, בפסק דין תקדימי, נקבע כי נטל המזונות יחולק שווה בשווה בין ההורים, במידה ושכרם דומה ובמידה ומדובר במשמורת משותפת בגילאים 6 עד 15. 

סיכום:

משמורת ילדים יכולה להשפיע משמעותית על חייהם של הילדים ועל תחושתם. למרבה הצער, בני הזוג לעיתים בוחרים להתנגח האחד בשני באמצעות משמורת, כאשר הם לא חושבים באופן אובייקטיבי על ילדיהם. על מנת להגיע מוכנים להליך המשפטי, בצורה שקולה וברצון להטיב עם הילד, יש להתייעץ עם עורך דין לענייני משפחה.