המשפט הישראלי קבע מונח הנוגע לגידול וטיפול בילדים, משמורת, במטרה להבחין בין טיפול שוטף לבין החלטות מהותיות של אפוטרופוס. כידוע, הוריו של קטין הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו. כאשר ההורים נפרדים, יש להסדיר באיזה בית יגור הילד. שגרת חייו תקבע בהתאם להורה המשמורן, שזוכה במשמורת. מכאן, הרי שבמאמר זה נסקור: מהי משמורת ילדים ומהם סוגי המשמורת הקיימים - משמורת משותפת וכן משמורת בלעדית והסדרי ראיה.
מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין לענייני משפחה.
מהי משמורת ילדים:
משמורת ילדים היא כאמור מושג משפטי, אשר מטרתו להסביר היכן יהיה מרכז חייו של ילד אשר הוריו חיים בנפרד. מושג זה שונה מהמונח אפוטרופסות, בכך שיש ביכולת שני ההורים האפוטרופוסים, לקבל החלטות משמעותיות, בשל היותם האחראיים הטבעיים של הילד, שהוא קטין אשר אינו כשיר לקבל החלטות על דעת עצמו.
נושא משמורת ילדים יעלה כאשר חל שינוי באורח חייהם של הילדים, לאור פרידת הוריהם ומעבר של כל אחד מההורים למקום אחר. היות וישראל חתומה על אמנה לזכויות הילד וההחלטות המתקבלות בנוגע לקטינים מחייבות את בירור טובת הילד הספציפי, אזי הערכאה המשפטית הרלוונטית, היא זו שתקבל החלטה לגבי משמורת הילד, וזאת בשיקול דעת ובשקלול כל ההיבטים.
יש לציין כי בשל חשיבה על טובת הילד הספציפי הנבדק, ישנם מקרים שבהם אחים מאותם הורים יהיו במשמורת שונה. כל אחד כפי שמתאים לו.
ישנם שני סוגים של משמורת, המוכרים במדינת ישראל, כדלקמן: משמורת בלעדית ומשמורת משותפת. משמורת בלעדית נהוגה במרבית המקרים ואילו משמורת משותפת החלה בעת האחרונה ומתאימה רק לנסיבות מסוימות, כפי שיפורט בהמשך.
משמורת בלעדית והסדרי ראייה:
במשמורת בלעדית, הורה אחד יוגדר הורה משמורן ויהיה מוסמך לקבל החלטות שגרתיות הנוגעות לילד ואצלו יתגורר הילד. במקביל מתקיימת האפוטרופסות, שבגינה יקבלו שני ההורים החלטות לגבי הילד בנושאים מהותיים. בישראל קיימת חזקה, הקובעת כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת בלעדית אצל אימם, כמעט באופן מוחלט (למעט מקרים חריגים הנוגעים לאי כשירות). מדובר "בחזקת הגיל הרך", לפיה ילדים עד גיל 6 צריכים להיות אצל אימם.
להורה שאינו משמורן, אשר הילד לא שוהה במחיצתו, ייקבעו זמני שהות, או כפי שנקראו בעבר, הסדרי ראייה. אלו הסכמים הנוגעים לזמני המפגש בין ההורה שאינו משמורן לבין ילדיו, וזאת כדי להבטיח התפתחות תקינה של הילדים ומעורבות שני ההורים. בישראל, זמני שהות סטנדרטיים עומדים על שני מפגשים שבועיים, בני ארבע שעות בכל פעם, כאשר סופי שבוע הם לסירוגין, אצל כל הורה. הסדרים מורחבים יכללו גם לינה. ככל שיחסיהם של ההורים טובים יותר, כך ההסכם יהיה כללי ופתוח. ככל שהיחסים קשים ומורכבים יותר, או שאחד הצדדים אינו מראה מוכנות לביצוע המפגשים או מנסה למנוע אותם, כך יהיו ההסדרים מפורטים יותר, עד לכדי קביעת מיקום המפגשים ותוכנם. ככלל, ההורה שאינו משמורן, יעביר תשלומי מזונות להורה המשמורן, שמטרתם להבטיח את מחייתו וכלכלתו של הילד המשותף. יש לציין כי עמידה בזמני השהיה מחייבת את הצדדים - ביטולם או ניסיון כזה על ידי אחד מהצדדים, עשוי לגרור הליך משפטי ובסופו הטלת סנקציות על מפר.
משמורת משותפת:
במשמורת זו, שני ההורים הינם "הורים משמורנים" וזמן השהיה של הקטין אצל כל הורה יתחלק שווה בשווה בין שני ההורים. לילד יהיו שני חדרים בבתים שונים וחייו יתחלקו ביניהם שווה בשווה. מדובר ביתרון חשוב הנוגע למעורבות שני ההורים בחייו של הילד, אשר מוביל להתפתחות תקינה וליציבות.
חשוב להתאים את המשמורת הנבחרת לילד הספציפי ולהוריו, כדי למנוע מהילד תחושות אי וודאות ובלבול. לרוב, ניתן להסדיר משמורת משותפת, כאשר הורי הילד גרים באותו אזור מגורים, ובהתאם לבגרותו ומוכנותו של הילד.
עד היום, חובת המזונות הוטלה על האב, גם כשהיה מדובר במשמורת משותפת. לאחרונה, בפסק דין תקדימי, נקבע כי נטל המזונות יחולק שווה בשווה בין ההורים, במידה ושכרם דומה ובמידה ומדובר במשמורת משותפת בגילאים 6 עד 15.
סיכום:
משמורת ילדים יכולה להשפיע משמעותית על חייהם של הילדים ועל תחושתם. למרבה הצער, בני הזוג לעיתים בוחרים להתנגח האחד בשני באמצעות משמורת, כאשר הם לא חושבים באופן אובייקטיבי על ילדיהם. על מנת להגיע מוכנים להליך המשפטי, בצורה שקולה וברצון להטיב עם הילד, יש להתייעץ עם עורך דין לענייני משפחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה