בגידה בין בני זוג נשואים, תוכל להוביל את בני הזוג לפירוק חייהם המשותפים, על כל המשתמע מכך. אך מתי בדיוק יוגדר מעשה כבגידה? זאת בהתאם לתפיסתו של כל זוג, מהו הקו האדום מבחינתו במערכת יחסים. לכן, לערכאות המשפטיות קשה להתייחס לנושא, אם כי בערכאה הדתית קיימת התייחסות לבגידה, וזאת רק כאשר היא מתבצעת על ידי האישה. על כל אלו – במאמר זה.
במאמר שלפניכם/ן נסקור: מהי בגידה בין בני זוג, כיצד הערכאות המשפטיות מתייחסות לבגידה (אם הנושא מגיע לערכאה משפטית) ועל עילת הגירושין – בגידה, בהתאם להלכה היהודית. נעיר כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ על ידי עורך דין לענייני משפחה.
מהי בגידה בין בני זוג:
כאמור, בגידה היא מונח סובייקטיבי, מכיוון שלכל זוג יהיו ה"קווים האדומים" שלו, שמגדירים איזה מעשה ייחשב כבגידה. יש כאלו שיראו רומן מתמשך כבגידה, כאלו שיראו זאת במעשה חד פעמי וכאלו שקשר אישי ושיחות מעמיקות עם אדם אחר, ייחשבו בעיניהם כדבר שלא ייעשה. ככלל, ניתן לומר כי התפיסה החברתית מפרידה בין המינים כאשר הדבר נוגע לבגידה. גבר שיבגוד יזכה לסובלנות רבה יותר מאשר אישה שבגדה. לחברה קל יותר לראות במעשיו של הגבר כ"גבריים יותר". הדבר נובע מתפיסות חברתיות של ימים עברו. אז, גברים היו מתרועעים עם נשים נוספות ללא כל הסתרה או בושה. לעומת זאת, נשים שהיו בוגדות, היו מגונות חברתית ומסתובבות עם אות קלון.
לדוגמא מונח הממזרות. מדובר בגינוי שנעשה כלפי אישה נשואה שבוגדת. בעבר, על מנת לגנות את המעשה, היו מגלים את האישה וילדיה בשל מעשיה. כל אלה כחלק מהפטריארכליות שהייתה בעבר והתפיסה כי האישה הינה בבעלות הגבר שלה ולכן כל מעשה שלא באישור בעלה, או אפילו "שימוש" ברכושו של הגבר (האישה) על ידי גבר אחר, היה דבר שלא נתפס. ניתן להוסיף לכך את ההסכמה לפוליגמיה – לפיה גבר יכול להינשא למספר נשים ואילו אישה תהיה נשואה לגבר אחד בלבד וגם תקבל את נישואיו לנשים נוספות. כיום בישראל חל איסור על נישואי פוליגמיה לפי סעיף 176 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 : "נשוי הנושא אשה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם – מאסר חמש שנים". אך יוער כי גם כיום, קיימות בישראל משפחות שחיות בפוליגמיה, במיעוטים מסוימים.
תפיסת הבגידה בערכאות:
לאור הסובייקטיביות של המונח בגידה בין בני זוג, כאשר הדבר מגיע לערכאות, בדרך כלל יהיה מדובר בקיום יחסי מין עם אחר. התפיסה והעיסוק בבגידה, משתנים בין הערכאות השונות. ככלל, קיימות שתי ערכאות שעוסקות בדיני אישות בתא המשפחתי. הראשונה היא בית הדין הרבני, אשר יש לו סמכות בלעדית לדון בנושאי נישואין וגירושין ובנושאים כרוכים אליהם.
הערכאה הנוספת היא בית המשפט לענייני משפחה, שהוא ערכאה אזרחית אשר עוסקת בכל הנוגע לתחום דיני המשפחה. קיים שוני מהותי בתפיסת הבגידה של שתי הערכאות. בבית המשפט לענייני משפחה לא קיימת התייחסות לנושא הבגידה, כפי שנאמר בפסק הדין ע"א 8489/12 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו]: "ההתחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של 'לא תנאף' היא במישור החברתי–מוסרי–דתי, אך אין לייבאה אל תוך המשפט. הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג, ועוולת הרשלנות אינה 'הנוסע השלישי' הנחבא בין הסדינים, בבחינת נטע זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות–רגשיות ביותר של בן אנוש". לעומת זאת, בבית הדין הרבני, בגידה אשר נעשית על ידי האישה, תחייב בגירושין בין בני הזוג באופן מיידי, וזאת כפי שיתואר בהמשך.
עילת הגירושין בגידה:
עילת גירושין היא סיבה שבגינה הדת היהודית מאפשרת מתן גט לבני זוג נשואים, וזאת למרות ראיית הנישואין כערך עליון. עילת הגירושין בגידה, היא העילה החזקה ביותר, לפיה בית הדין הרבני יחייב את גירושי השניים, וזאת אם האישה היא זו שבגדה.
העילה אינה "מופעלת" כאשר הגבר בוגד. לאחר הוכחה כי האישה קיימה יחסים עם גבר שאינו בעלה, בית הדין יחייב מתן גט, גם אם בעלה יחליט למחול לה. הסיבה לכך היא שעל פי הדת, האישה אסורה "לבעלה ובועלה." הכוונה היא שאם בעתיד תרצה להינשא למאהבה, לא תוכל לעשות זאת. מלבד העילה החד משמעית, ייתכן שהאישה תיפגע בהליכים הנלווים של הליך הגירושין, אם אלו יתנהלו בערכאה הדתית: היא לא תוכל לתבוע כתובה וייתכן שהדבר יפגע בחלקה ברכוש ואף בעניין משמורת ילדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה